פסק-דין בתיק עפ"ת 61160-10-10

לפני ערעור על פסק דינו של בית המשפט השלום לתעבורה בחיפה, אשר ניתן ביום  17.10.10 ע"י כב' השופט ש. יציב בתיק תת"ע 10701-07-10.

המערער הובא לדין בגין כך שביום 31.5.10, בשעה 21:26 נהג ברכב בדרך יצחק רבין - פינת שד' יוספטל שבקרית אתא בזמן שהופעלה בו תצוגה הניראת ממושב הנהג בניגוד לתקנה 28א לתקנות התעבורה - תשכ"א 1961.

המערער התייצב בעצמו לדיון ונשאל על ידי בימ"ש לתעבורה ביחס לכתב האישום והוא, כעולה מהפרוטוקול, ענה באמירה : " מודה".

בימ"ש לתעבורה הרשיע את המערער בעבירה שיוחסה לו ודן אותו לעונשים הבאים:

1500 ש"ח קנס שישולם תוך 60 יום, 2 חודשי פסילת רישיון הנהיגה בפועל וארבעה חודשי פסילה על תנאי ולמשך שלוש שנים.

על פסק הדין מופנה הערעור שבפני.

המערער טוען כי בשעת רישום הדו"ח המסך היה במצב של ציון מקומו של הרכב ותוואי נסיעתו. עוד נטען כי המערער לא הודה בעבירה שיוחסה לו. הוא נשאל ביחס לכתב האישום והסביר שמדובר במסך העוזר לו בנהיגה ולמרות שהסברו לא נשמע, ראה בימ"ש לתעבורה בדבריו הודאה, הרשיעו וגזר את דינו.

עוד נטען שמדובר בתקנה חדשה שמטרתה למנוע הסחת דעת הנהג מהנהיגה ומהכביש, תקנה שטרם הכירו אותה הנהגים וטרם נעשה די להפנמתה על ידי הנהגים, לכן העונש שהושת על המערער חמור במידה שמצדיקה התערבות ערכאת הערעור.

המערער הוסיף וטען כי המסך היה מותקן  ברכב בעת שעבר את מבחני הרישוי, מכשיר שאושר על ידי מכון התקנים ובדרך זו, נוהגת המשיבה לשים מכשול בפני עיוור. מסך זה מסייע לנהג לראות את מצב הכביש מאחוריו בצורה טובה.

מהסיבות הנ"ל ולאור הבעייתיות שיש בעבירה זו, נוהגים בתי המשפט לתעבורה להסתפק בעונש של קנס בלבד.

על יסוד הנימוקים הנ"ל ביקש ב"כ המערער מבית המשפט לקבל את הערעור ולבטל את פסק הדין ולחילופין להקל בעונש.

ב"כ המשיבה ביקש לדחות את הערעור.

במסגרת הטיעון הגישה המשיבה דו"ח השוטר ופרוטוקול הדיון. המשיבה מסתמכת על הרשום בפרוטוקול ומרישום זה לא עולה שהמערער כפר בעובדות, נהפוך הוא, המערער הודה בפני בימ"ש לתעבורה, לכן הרשעתו הייתה כדין. המשיבה מסתמכת על חזקת תקינות ההליך המשפטי. המערער לא צירף כל תצהיר התומך בטענותיו.

למערער 138 הרשעות קודמות מהן היו קרוב ל- 40 משפטים שהתקיימו בבית משפט לתעבורה, כך שניתן לומר כי המערער מנוסה ומכיר את ההליכים המשפטיים  בבית משפט לתעבורה. דבריו נרשמו כהווייתם ולא ניתן לקבל את הטענה שדבריו לא הובנו.

לאחר שעיינתי בפסק הדין של בימ"ש לתעבורה, בפרוטוקול הדיון, ושמעתי את טענות הצדדים אני מחליט לדחות את הערעור על שני חלקיו.

המערער יליד 1955, נוהג משנת 1974 וצבר 138 הרשעות קודמות (ללא ההרשעה נשוא הערעור), מתוכן הרשעות בעבירות מהותיות ולא קלות, אולם אבחן תחילה את טענת המערער ביחס לתשובתו לאישום.

עיון בפרוטוקול הדיון מעלה כי לאחר שתשובת המערער לאישום ניתנה ונרשמה באופן הבא: " מודה", הורשע עפ"י הודאתו והצדדים טענו לעונש.

ב"כ המשיבה הגיש את הרשעותיו הקודמות של המערער והפנה לכך שיש לו 138 הרשעות כשהוא מבקש להטיל עליו עונש פסילה, פסילה על תנאי וקנס. המערער טען כי הוא נהג משאית שכיר ואב ל- 12 ילדים.

לאחר שבימ"ש לתעבורה שמע את הטיעונים לעונש, הטיל על המערער את הענושים שפורטו לעיל ואף בהמשך דחה את תחילת מועד ריצוי עונש הפסילה בפועל ליום 18.10.10.